אנסמבל אסתרייה & תיאטרון הסימטה מציגים:

דנה חוזרת לארץ אחרי שנים ומציבה לאחיה למחצה אולטימטום שמטלטל את חייו. ההתנגדות שלו חושפת סודות ושקרים ישנים. מה שמתחיל כמחלוקת משפחתית הופך למסע אל העבר – עם סוף בלתי צפוי.

מחזה: ענת מידן | בימוי: אריה אלדר
תאורה: יולי גרצ'יק | מוסיקה: לריסה ומקס קופמן
תפיסת מרחב: ליאו דיכטר
בהקלטה: איציק דריי, אלון לשם
שחקנים: אלון לשם, ענת מידן

תודות: עמי אופיר – דאבידאב אולפני דיבוב

לצפייה בטריילר ההצגה – לחץ כאן
צילם וערך: ארז מילר

—————————————————————————–

זוכה פרס שחקן השנה בפסטיבל אביב ישראלי ה-16,  אלון לשם

לביקורת ההצגה באתר סלונה לחץ כאן

—————————————————————————–

 ** להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של התיאטרון להטבות ועדכונים לחץ כאן

תיאטרון הסימטה מזמינים אתכם לערב ספרותי תיאטרלי

ערב ספרות תרבותי: "סיפורי יוספוס"

כיצד הופך סיפור אוטוביוגרפי לספר היסטוריה ומשם ל…מחזה? יוסף בן מתיתיהו כתב את סיפור החורבן בירושלים בשנת 70 לספירה מנקודת מבט אישית על מנת להזהיר את הקוראים על הפילוג והקוטביות החברתית בעם. אף אחד לא הקשיב לו! על הרקע הזה מעובד סיפור חייו למחזה אותו נקרא על הבמה בהשתתפות השחקנים והמחזאי . בליווי עבודת אמנות חזותית( ןידאו ארט) אירוע מרתק ורלוונטי להיום יותר מאי פעם ..

בסוף האירוע תיערך שיחה עם הקהל

מחזאי – אריאל הכהן
שחקנים – נטלי נאמן, אביב זמר, תומר יעקבוצק
וידאו ארט – אלחנן שפירא

לתשומת ליבכם: ההצגה הערב – 25/4/26 – מבוטלת – לא תתקיים!

כתיבה: נוי אליאסי
בימוי: דנה מולכו פישר

דרמטורג: שי שבתאי
ע. הפקה: דביר גראוברט
ע. במאית: כרמל אייל
מעצבת תפאורה ותלבושות: נועה גולדשטיין
ע. תאורה: יולי גרצ'יק
ע. תנועה: אלון לאופולד
מוזיקה: דן יפת

שחקנים: אלון לשם, יובל רהב, יעל בר שביט, נטע טרוים, רמי שוורץ, נוי אליאסי.

"התחנה", מחזה על החלל שבין מה שאנחנו עכשיו לבין מה שאנחנו רוצים להיות.

בתוך עולם שמודד הצלחה בבחינות, תוצאות וסטנדרטים לא מושגים, שישה גיבורים וגיבורות נאבקים להוכיח – אולי בעיקר לעצמם – שהם ראויים. הספסל בתחנת האוטובוס הוא המקום שמחבר את אור, יוני, ארז, שקד, עמית ורות: נקודת מעבר שמתחפשת לעיתים לסוף הדרך, ולעיתים דווקא לתחילתה.

במרכז המחזה שלוש עלילות שזורות. יוני ואור נפגשים במקרה בתחנה – הוא בדרך לצפון, היא בכלל גרה ליד ולשניהם חסרה בדיוק אותה תנועה. שקד מנסה לשכנע את ארז, המנהל, שיש לה את זה – גם כשהתוצאה הרשמית אומרת אחרת. רות, שמרגישה שכמו שהיא – היא לא תצליח לעולם, מגיעה לעבור פרוצדורה בלתי הפיכה ופוגשת בעמית, פקידת קבלה ששקעה בעצמה בשגרה אפורה ומרצה.

"התחנה", נעה בין הומור לפרימה רגשית, בין ריאליזם לפיוט. הדמויות בה עוברות תהליכים של זיהוי עצמי בתוך עולם שמתקשה להכיל את מי שמבקש לסטות מהמסלול. המחזה עוסק בצורך האנושי באישור – מבחוץ או מבפנים – ובשאלה האם אפשר לשנות את החיים מבלי לשנות את עצמך. קווי העלילה משתלבים זה בזה, והדמויות מצליבות מבטים וסיפורים.

האם נצליח לעלות על האוטובוס הבא? האם יש באמת "מקום" לאנשים שמטילים ספק, שמבקשים זמן, או שמעזים לשאול שאלות לא נוחות? "התחנה" אינה מספקת תשובות ברורות – אבל מציעה לשהות עוד רגע אחד באי הוודאות. אולי דווקא שם נמצא את עצמנו.

לביקורת ההצגה באתר מוקסיני לחץ כאן