אנסמבל אסתרייה & תיאטרון הסימטה מציגים:

המחזה מתרחש במקום השייך לכנסייה בבריטניה, ומתאר סדרת פגישות של סטודנט צעיר בשם ג'וד (השם מרמז ליהודה איש קריות) עם כומר. מטרת הפגישות היא המרת נטיותיו המיניות של ג'וד.  הסיבה לכך היא, שאותו ג'וד נתפס על ידי אביו בעודו צופה בחומר פורנוגרפי, ואביו שלח אותו ל"טיפול" במסגרת הכנסייה.  ג'וד, בחור דתי,  עושה הכול כדי לרצות את אביו ולהיות 'אהוב' על ידי האלוהים.  בעודו נמצא ב"טיפול", הוא מדמיין את מדריכו מהצופים ג'ושוע (השם מרמז לישו), שבו הוא מאוהב. ג'ושוע אינו יודע על כך.  ג'וד חולם לחיות עם אהובו בזוגיות, ולגדל ילד במשותף.

לטריילר ההצגה לחץ כאן

————————————————————

"… מחזה עוצמתי שמדבר בגובה העיניים. המחזה רלוונטי וחשוב לצפייה במיוחד בימים אלה כשקולות קיצוניים מנסים להחשיך את חייהם של הרבה נשים וגברים שרוצים לממש את זכותם הטבעית כבני אנוש  ולחיות חיים מלאים ולא רק לשרוד. הצגה מצוינת תצביעו ברגלים!
נירה פרי, סלונה לביקורת מלאה  לחץ כאן

————————————————————

*הגבלת גיל: מגיל 16 ומעלה בשל התבטאויות בוטות והתנהגות מינית על הבמה.

בתמיכת משרד התרבות

כתיבה: מיכאל לרנר
בימוי: פבל סטרחניצקי 

עיצוב תאורה: יולי גרצ'יק
עיצוב תפאורה, אבזרים, תלבושות: ואדים קשרסקי
כוריאוגרפיה: יוליה צרנוק

שחקנים: מיכאל לרנר, שגיא קרישר, אנה בראגר

שעת בוקר מוקדמת. בית קפה על חוף הים בתל-אביב. יעקב ברנר, אדם נורמטיבי מן השורה, מעיין בתפריט בזמן שממתין לאישה איתה קבע להיפגש. לפתע מופיע לצידו בעל בית הקפה, המציג עצמו בשם אלכס הרצר, ומנסה בכל דרך אפשרית לפתח עימו שיחה בניגוד לרצונו. מה שמתחיל כשיחה מקרית מתגלגל אט אט למותחן פסיכולוגי אפל ומסתורי כאשר אלכס משתף את יעקב בצמתים מרכזיים בחייו וחושף בפניו סיפור טרגי העשוי להשפיע על חייו שלו.

ההצגה "בייגלה חם" מבקשת לדון בשאלות של שכר ועונש, אשמה ומחילה, חרטה ולקיחת אחריות. דרך פגישה לכאורה מקרית עוברות שתי הדמויות מסע מטלטל ורב תהפוכות, עד לסוף הבלתי צפוי.

לצפיה בטריילר ההצגה – לחץ כאן

ביקורות:

"בייגלה חם" הוא לא רק סיפור על אדם שמתיישב בבית קפה.

זהו סיפור על אדם שמתיישב מול נפשו.

הכתיבה חדה, התיאורים קולנועיים כמעט, והמהלך הדרמטי מתוחכם וחודר ללב.

קישור לאתר saloona לחץ כאן

עם סיום הצגה, אמרתי לשותפתי לכיסא בקהל כי אני מקנא קנאה עמוקה בכותב המחזה, אשר הצליח לייצר מחזה קטן, חכם, בנוי היטב, וניתן לאינספור פרשנויות טורדות מנוחה. לרנר הוא אדם מוכשר, ומשחקו יחד עם שגיא קרישנר ואנה בראגר, בבימויו של פבל סטרחניצקי, ייצרו חווית תיאטרון שלא נראית מספיק במקומותינו הקרתנים

קישור לאתר mokasini לחץ כאן

 ** להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של התיאטרון להטבות ועדכונים לחץ כאן

כתיבה: נוי אליאסי
בימוי: דנה מולכו פישר

דרמטורג: שי שבתאי
ע. הפקה: דביר גראוברט
ע. במאית: כרמל אייל
מעצבת תפאורה ותלבושות: נועה גולדשטיין
ע. תאורה: יולי גרצ'יק
ע. תנועה: אלון לאופולד
מוזיקה: דן יפת

שחקנים: אלון לשם, יובל רהב, יעל בר שביט, נטע טרוים, רמי שוורץ, נוי אליאסי.

"התחנה", מחזה על החלל שבין מה שאנחנו עכשיו לבין מה שאנחנו רוצים להיות.

בתוך עולם שמודד הצלחה בבחינות, תוצאות וסטנדרטים לא מושגים, שישה גיבורים וגיבורות נאבקים להוכיח – אולי בעיקר לעצמם – שהם ראויים. הספסל בתחנת האוטובוס הוא המקום שמחבר את אור, יוני, ארז, שקד, עמית ורות: נקודת מעבר שמתחפשת לעיתים לסוף הדרך, ולעיתים דווקא לתחילתה.

במרכז המחזה שלוש עלילות שזורות. יוני ואור נפגשים במקרה בתחנה – הוא בדרך לצפון, היא בכלל גרה ליד ולשניהם חסרה בדיוק אותה תנועה. שקד מנסה לשכנע את ארז, המנהל, שיש לה את זה – גם כשהתוצאה הרשמית אומרת אחרת. רות, שמרגישה שכמו שהיא – היא לא תצליח לעולם, מגיעה לעבור פרוצדורה בלתי הפיכה ופוגשת בעמית, פקידת קבלה ששקעה בעצמה בשגרה אפורה ומרצה.

"התחנה", נעה בין הומור לפרימה רגשית, בין ריאליזם לפיוט. הדמויות בה עוברות תהליכים של זיהוי עצמי בתוך עולם שמתקשה להכיל את מי שמבקש לסטות מהמסלול. המחזה עוסק בצורך האנושי באישור – מבחוץ או מבפנים – ובשאלה האם אפשר לשנות את החיים מבלי לשנות את עצמך. קווי העלילה משתלבים זה בזה, והדמויות מצליבות מבטים וסיפורים.

האם נצליח לעלות על האוטובוס הבא? האם יש באמת "מקום" לאנשים שמטילים ספק, שמבקשים זמן, או שמעזים לשאול שאלות לא נוחות? "התחנה" אינה מספקת תשובות ברורות – אבל מציעה לשהות עוד רגע אחד באי הוודאות. אולי דווקא שם נמצא את עצמנו.