תיאטרון הסימטה מזמינים אתכם לערב ספרותי תיאטרלי
ערב ספרות תרבותי: "סיפורי יוספוס"
כיצד הופך סיפור אוטוביוגרפי לספר היסטוריה ומשם ל…מחזה? יוסף בן מתיתיהו כתב את סיפור החורבן בירושלים בשנת 70 לספירה מנקודת מבט אישית על מנת להזהיר את הקוראים על הפילוג והקוטביות החברתית בעם. אף אחד לא הקשיב לו! על הרקע הזה מעובד סיפור חייו למחזה אותו נקרא על הבמה בהשתתפות השחקנים והמחזאי . בליווי עבודת אמנות חזותית( ןידאו ארט) אירוע מרתק ורלוונטי להיום יותר מאי פעם ..
בסוף האירוע תיערך שיחה עם הקהל
מחזאי – אריאל הכהן
שחקנים – נטלי נאמן, אביב זמר, תומר יעקבוצק
וידאו ארט – אלחנן שפירא
אני אוהב אותך. לפעמים.
ערב ספרות תרבותי מיוחד מאת אילן הייטנר
ערב קריאה כנה, מצחיק ומחזק על זוגיות, אהבה… ועצביםםםם.
אילן הייטנר, מהקולות המזוהים והאהובים בתרבות הישראלית, עולה לבמה במפגש אישי, חשוף ומלא הומור, שבו הוא נוגע בדיוק בנקודות שכולנו מכירים אבל ממש לא מעזים לומר בקול.
דרך סיפורים מחייו, רגעים יומיומיים, מחשבות לא מצונזרות ודיאלוג פנימי שכולנו מנהלים, הוא לוקח אותנו למסע בתוך עולם הזוגיות. אהבה לצד תסכולים, חלומות וריבים, ציפיות, אכזבות, קנאה, השוואה, תשוקה והעייפות שבין לבין.
זהו מפגש שמצחיק בקול רם, אבל גם גורם לעצור רגע ולהיזכר שזה או זאת שיושבים לידי, הם בעצם אהבת חיי.
יש שיגידו שזה מופע.
אחרים יגידו שזה וידוי.
ורבים יגלו שזה אולי הטיפול הזוגי הכי אפקטיבי שהם חוו, בלי ספה, בלי אבחונים, ובלי מי צודק.
מתאים לזוגות, ליחידים, ולכל מי שאהב, אוהב, או מנסה לאהוב.
המחזה עוסק בקונפליקט שבין אינטימיות חופשית לקשר מחייב, במאבק נשים נגד אלימות גברית, ובשאלות של אחריות, בחירה וניצול בתוך מערכות יחסים. לצד ההתרחשות הדרמטית, נשזרים רגעים קומיים, מונולוגים אישיים ודיאלוגים חדים, שמעניקים הצצה כנה ומכאיבה אל תוך חייהם של הדמויות.
מחזאית: נועה רבך
במאית: דריה נובה
מלחין מוסיקלי: עומר לוי
עיצוב תאורה: יולי גרצ'יק
עיצוב תפאורה ותלבושות: נועה רבך
קרדיט תמונה: אסף גושן
שחקנים:
משי – רוני מור הלחמי
בן – דניאל אור טל
איתי – רועי אבירם
חדווה – ענת זמש ריגל
קריסטל – חן יוסף
אנסמבל אסתרייה & תיאטרון הסימטה מציגים:
דנה חוזרת לארץ אחרי שנים ומציבה לאחיה למחצה אולטימטום שמטלטל את חייו. ההתנגדות שלו חושפת סודות ושקרים ישנים. מה שמתחיל כמחלוקת משפחתית הופך למסע אל העבר – עם סוף בלתי צפוי.
מחזה: ענת מידן | בימוי: אריה אלדר
תאורה: יולי גרצ'יק | מוסיקה: לריסה ומקס קופמן
תפיסת מרחב: ליאו דיכטר
בהקלטה: איציק דריי, אלון לשם
שחקנים: אלון לשם, ענת מידן
תודות: עמי אופיר – דאבידאב אולפני דיבוב
לצפייה בטריילר ההצגה – לחץ כאן
צילם וערך: ארז מילר
—————————————————————————–
זוכה פרס שחקן השנה בפסטיבל אביב ישראלי ה-16, אלון לשם
לביקורת ההצגה באתר סלונה לחץ כאן
—————————————————————————–
** להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של התיאטרון להטבות ועדכונים לחץ כאן
מחזה: משי ריין
בימוי ודרמטורגיה: דריה נובה
שחקנים: ספיר הרטמן, משי ריין, גיא זיידמן, רון רפפורט, ג'וש שגיא, שלום כורם, מיקי מרמור, יעל יהב, איילת קורץ יוסף
תאורה: יולי גרצ'יק | עריכה מוזיקלית: ספיר קליין | צילום: גיא המל | עיצוב פוסטר: משי ריין
תודות מיוחדות: עירית פרנק, נוגה פז אוקסמן, אור ניומן, שון זילברשטיין, נעם טיילור, דפנה ומשה מזרחי, דויד גברא
קומדיה פרועה שמציצה מאחורי הקלעים של חופה, ערב שיכול להתפוצץ ברגע בגלל סודות משפחתיים, פערים בין מסורת לחיים עכשוויים ורצון לעצמאות. הצגה על רגעים טעונים, מצחיקים ומביכים שיכולים לקרות – רק בשמחות.
* ההצגה הזוכה בפסטיבל אביב ישראלי ה- 16
** זוכת פרס המחזאית בפסטיבל אביב ישראלי ה-16, משי ריין
*** זוכת פרס שחקנית משנה בפסטיבל אביב ישראלי ה-16, מיקי מרמור
**** זוכה פרס עבודת אנסמבל בפסטיבל אביב ישראלי ה-16
לצפייה בטריילר ההצגה – לחץ כאן
כתיבה: נוי אליאסי
בימוי: דנה מולכו פישר
דרמטורג: שי שבתאי
ע. הפקה: דביר גראוברט
ע. במאית: כרמל אייל
מעצבת תפאורה ותלבושות: נועה גולדשטיין
ע. תאורה: יולי גרצ'יק
ע. תנועה: אלון לאופולד
מוזיקה: דן יפת
שחקנים: אלון לשם, יובל רהב, יעל בר שביט, נטע טרוים, רמי שוורץ, נוי אליאסי.
"התחנה", מחזה על החלל שבין מה שאנחנו עכשיו לבין מה שאנחנו רוצים להיות.
בתוך עולם שמודד הצלחה בבחינות, תוצאות וסטנדרטים לא מושגים, שישה גיבורים וגיבורות נאבקים להוכיח – אולי בעיקר לעצמם – שהם ראויים. הספסל בתחנת האוטובוס הוא המקום שמחבר את אור, יוני, ארז, שקד, עמית ורות: נקודת מעבר שמתחפשת לעיתים לסוף הדרך, ולעיתים דווקא לתחילתה.
במרכז המחזה שלוש עלילות שזורות. יוני ואור נפגשים במקרה בתחנה – הוא בדרך לצפון, היא בכלל גרה ליד ולשניהם חסרה בדיוק אותה תנועה. שקד מנסה לשכנע את ארז, המנהל, שיש לה את זה – גם כשהתוצאה הרשמית אומרת אחרת. רות, שמרגישה שכמו שהיא – היא לא תצליח לעולם, מגיעה לעבור פרוצדורה בלתי הפיכה ופוגשת בעמית, פקידת קבלה ששקעה בעצמה בשגרה אפורה ומרצה.
"התחנה", נעה בין הומור לפרימה רגשית, בין ריאליזם לפיוט. הדמויות בה עוברות תהליכים של זיהוי עצמי בתוך עולם שמתקשה להכיל את מי שמבקש לסטות מהמסלול. המחזה עוסק בצורך האנושי באישור – מבחוץ או מבפנים – ובשאלה האם אפשר לשנות את החיים מבלי לשנות את עצמך. קווי העלילה משתלבים זה בזה, והדמויות מצליבות מבטים וסיפורים.
האם נצליח לעלות על האוטובוס הבא? האם יש באמת "מקום" לאנשים שמטילים ספק, שמבקשים זמן, או שמעזים לשאול שאלות לא נוחות? "התחנה" אינה מספקת תשובות ברורות – אבל מציעה לשהות עוד רגע אחד באי הוודאות. אולי דווקא שם נמצא את עצמנו.