סיפורים קטנים בגוען הוא מחזה דרמה טרגי
מאת בר מרדיקס אשר מעביר את הקהל מסע על-זמני מרתק ונוגע אשר מקהה את הקו הדק
שנע בין אסור ומותר בעזרת עיסוק בשאלות – מהו מוסר ומהו צדק?
מהי אהבה, מהי קנאה ומהי בגידה? מהם החיים ומהו המוות?

המחזה עולה בסגנון מיוחד ומקורי המתבסס על קריאה מבוימת
אך חוצה את גבולות הקריאה והתיאטרון ומציג ביצירתיות את המחזה, הדמויות הסיפורים

לרכישת ספר המחזה וצפייה בטריילר – לחץ כאן

כתיבה, בימוי והלחנת מוטיבים מוזיקליים: בר מרדיקס
בהשתתפות: אלן ווקר, דקל חייק, סימון ג'וזף, ענבר ונטורה, יוחאי שירי, נועם טל
פסנתרן: אוהד לוי
קריין: איציק זיאת
עיצוב תנועה: יהודה דרומי
עיצוב תאורה: ליאם שניצר
קרדיט תמונה: תמז

 ** להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של התיאטרון להטבות ועדכונים לחץ כאן

אנסמבל אסתרייה & תיאטרון הסימטה מציגים:

דנה חוזרת לארץ אחרי שנים ומציבה לאחיה למחצה אולטימטום שמטלטל את חייו. ההתנגדות שלו חושפת סודות ושקרים ישנים. מה שמתחיל כמחלוקת משפחתית הופך למסע אל העבר – עם סוף בלתי צפוי.

מחזה: ענת מידן | בימוי: אריה אלדר
תאורה: יולי גרצ'יק | מוסיקה: לריסה ומקס קופמן
תפיסת מרחב: ליאו דיכטר
בהקלטה: איציק דריי, אלון לשם
שחקנים: אלון לשם, ענת מידן

תודות: עמי אופיר – דאבידאב אולפני דיבוב

לצפייה בטריילר ההצגה – לחץ כאן
צילם וערך: ארז מילר

—————————————————————————–

זוכה פרס שחקן השנה בפסטיבל אביב ישראלי ה-16,  אלון לשם

לביקורת ההצגה באתר סלונה לחץ כאן

—————————————————————————–

 ** להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של התיאטרון להטבות ועדכונים לחץ כאן

כתיבה: נוי אליאסי
בימוי: דנה מולכו פישר

דרמטורג: שי שבתאי
ע. הפקה: דביר גראוברט
ע. במאית: כרמל אייל
מעצבת תפאורה ותלבושות: נועה גולדשטיין
ע. תאורה: יולי גרצ'יק
ע. תנועה: אלון לאופולד
מוזיקה: דן יפת

שחקנים: אלון לשם, יובל רהב, יעל בר שביט, נטע טרוים, רמי שוורץ, נוי אליאסי.

"התחנה", מחזה על החלל שבין מה שאנחנו עכשיו לבין מה שאנחנו רוצים להיות.

בתוך עולם שמודד הצלחה בבחינות, תוצאות וסטנדרטים לא מושגים, שישה גיבורים וגיבורות נאבקים להוכיח – אולי בעיקר לעצמם – שהם ראויים. הספסל בתחנת האוטובוס הוא המקום שמחבר את אור, יוני, ארז, שקד, עמית ורות: נקודת מעבר שמתחפשת לעיתים לסוף הדרך, ולעיתים דווקא לתחילתה.

במרכז המחזה שלוש עלילות שזורות. יוני ואור נפגשים במקרה בתחנה – הוא בדרך לצפון, היא בכלל גרה ליד ולשניהם חסרה בדיוק אותה תנועה. שקד מנסה לשכנע את ארז, המנהל, שיש לה את זה – גם כשהתוצאה הרשמית אומרת אחרת. רות, שמרגישה שכמו שהיא – היא לא תצליח לעולם, מגיעה לעבור פרוצדורה בלתי הפיכה ופוגשת בעמית, פקידת קבלה ששקעה בעצמה בשגרה אפורה ומרצה.

"התחנה", נעה בין הומור לפרימה רגשית, בין ריאליזם לפיוט. הדמויות בה עוברות תהליכים של זיהוי עצמי בתוך עולם שמתקשה להכיל את מי שמבקש לסטות מהמסלול. המחזה עוסק בצורך האנושי באישור – מבחוץ או מבפנים – ובשאלה האם אפשר לשנות את החיים מבלי לשנות את עצמך. קווי העלילה משתלבים זה בזה, והדמויות מצליבות מבטים וסיפורים.

האם נצליח לעלות על האוטובוס הבא? האם יש באמת "מקום" לאנשים שמטילים ספק, שמבקשים זמן, או שמעזים לשאול שאלות לא נוחות? "התחנה" אינה מספקת תשובות ברורות – אבל מציעה לשהות עוד רגע אחד באי הוודאות. אולי דווקא שם נמצא את עצמנו.