הוואלס האחרון
מחזה מלא רגעים הומוריסטיים שמאחוריהם אמת דראמטית לא פחות.
מימד הזמן מתערפל ולא תמיד ברור מה שייך להווה, מה שייך לעבר ובעיקר מה שייך למציאות או לעולם הפנימי של הדמות המרכזית. המחזה מבטא בחכמה את הפאן הפסיכולוגי של תהליך האבל האנושי, מלא כעסים ועצב המתערבבים עם געגועים שהופכים, לא פעם, לבלתי נסבלים. המחזה מתפתח ושוב לא ברור עם תהליך האבל הנו עקב אובדן אשתו של גיבור הסיפור או עקב אובדן צעירותו, גזרתו, יכולותיו, חלומותיו…
קונפליקטים אנשיים שבאים לידי ביטוי במסגרת תיאטרלית מרתקת של דיאלוג/ מונולוג המעורר התרגשות אמיתית.
