ביום בהיר אחד…

שלוש נשים, מוזיקאית, שחקנית ומספרת סיפורים נפגשות על במה אחת.
בראייה קלילה ,עמוקה ומפוייסת
פותחות וסוגרות -חלומות, תובנות ,עליות וירידות.
תיאטרון, סיפורים אישיים ,ושירים מקוריים ומוכרים.

מנחה אחד ושני משתתפים – גבר ואשה, בסדנת העצמה אישית.

לאט לאט נושרות המסכות ומתגלים עוד ועוד סודות מהעבר. כל משתתף חייב להישיר מבט ולגלות מה הדברים שמעיקים עליו ומפריעים לו להתקדם במסלול חייו, אבל לאט לאט אנחנו מגלים שגם מנחה הסדנה עצמה, מסתיר מאיתנו סודות, ובכלל לא ברור אם הסדנה הזאת התקיימה כבר כמה פעמים בעבר.

מעל הכל מרחפת העיר ירושלים, שהקדושה שסובבת אותה (ולפעמים גם השיגעון והטירוף) משפיעים מאוד על כל מי שחי כאן.

עיר הומה אדם. אוטובוס מגיע וממנו נשפכים אנשים לעבר יומם העמוס; האחד מאחר להיכן שהוא, שניים נוספים יורדים בתחנה תוך כדי שיחה בה כל אחד מקשיב בעיקר לעצמו. רוכב אופניים חולף מולם בתאוצה ועוצר לפתע כשצעצוע של ילד מתגלגל מהאוטובוס. הוא מרים את המשחק, מושיט אותו לאם שעומדת בפתח ומבטיהם מצטלבים. שניה לאחר מכן כולם ממשיכים בנסיעתם.

החיים המודרניים מזמנים לנו בכל רגע מפגש אנושי עם חברים, אהובים, מכרים ועם זרים לרגע. אנחנו תמיד מנסים להיות מובנים ולתקשר את עצמנו החוצה, אבל לפעמים זה פשוט לא מצליח וכל שנותר הוא שיח חרשים.

ביצירה אין אוטובוס ואין רחוב. אבל יש אנשים שמנסים ליצור קשר בתוך עולם מהיר, מבלבל, מתחלף וחסר הפסקה. לפעמים זה מצליח יותר, ולפעמים פחות, אך זה תמיד מבטא רצון מאוד אנושי.